נגדיר את המושגים תערובת ותרכובת
תערובת: חומר שאינו טהור, כלומר מורכב לפחות משני סוגים שונים של חלקיקים (בין שהם אטומים ובין מולקולות), אשר נמצאים במעורבב, אך אינם קשורים בקשר כימי זה לזה.

תערובת יכולה להיות תערובת הומוגנית: תערובת שלמראית עין נראית כאילו הייתה חומר טהור, כיוון שערבוב החומרים בה הוא הומוגני ואחיד, כמו מיץ פטל. ויכולה להיות תערובת הטרוגנית: תערובת שאפשר לראות בקלות שיש בה חומרים שונים, למשל חול בתוך מים.

תרכובת: חומר הנוצר בחיבור כימי של יסודות שונים. היחס בין מרכיבי התרכובת קבוע (למשל: שני אטומי מימן עם אטום חמצן אחד – במים).
תכונות החומר הנוצר הן תכונות חדשות.

לעתים תלמידים מתקשים להבין את המשפט " בתערובת כל מרכיב שומר על תכונותיו", והם מנמקים זאת בכך שטעם העגבנייה מושפע מהירקות האחרים. חשוב להתעכב בנקודה זו, ולהסביר לאילו תכונות מתכוונים, וכיצד אפשר לקבל חזרה את החומר המקורי על מלוא תכונותיו.

הרכיבו עם התלמידים רשימה של תערובות מוכרות (סלט, תערובת תבלינים, חול ים, רוטב לסלט ועוד). ייתכן שבמקרים שונים יציינו התלמידים תרכובות במקום תערובות. כתבו את התרכובות בעמודה נפרדת, וציינו שזהו חומר שאי אפשר לפרקו באמצעים פשוטים, ודרושה אנרגיה לפירוק לחומרים המרכיבים את התרכובת.

דף לתלמיד

נסכם ונדגיש כי יחס המרכיבים בתערובת יכול להשתנות מפעם לפעם, ואפשר להפריד בין המרכיבים בדרכים פשוטות יחסית. מרבית עולמנו בנוי מתערובות שונות, ועבודה רבה מושקעת בהפרדתן, כמו הפרדת זהב מהעופרה, או הפרדה של חומר מסוים מתערובת של חומרים שונים המצויים בפרח או בתמיסה מסוימת.

היכרותנו עם העולם מאפשרת לנו להבין אותו יותר.