לרגל חג הפורים נכיר מעט את ממלכת פרס הקדומה. מה השתנה מאז ימיה ועד לאיראן בת ימינו.

מהודו ועד כוש
הממלכה הפרסית הקדומה נוסדה על ידי המלך כורש בשנת 539 לפני הספירה. מקור השם פרס במחוז בדרום המדינה, שהיה גרעין האימפריה. בכל תקופת העת העתיקה הייתה פרס הגדולה בממלכות העולם העתיק, ושלטה בחלקים גדולים של אסיה.

אחשוורוש
המלך שבמגילת אסתר מזוהה עם המלך קסרקסס, שמלך על פרס בשנים 465-485 לפנה"ס. אחשוורוש כונה "המלך הגדול" כיוון שנלחם במצרים ובבבל, אך כשל במסעו ביוון ונהרג על ידי קושרים. הוא נחשב מלך הפכפך וחסר אופי, כפי שבא לידי ביטוי גם בהתנהלותו במגילת אסתר.

הדת
במאה השביעית נכבשה האימפריה הפרסית על ידי המוסלמים מחצי האי ערב, ורוב תושביה קיבלו עליהם את דת האסלאם. מאז אותה תקופה היה האסלאם לדת השלטת במדינה, ולמרכיב מרכזי בהווי המדינה.

מפרס לאיראן
בשנת 1935 התחוללה בפרס הפיכה צבאית בראשותו של רזה שאה פהלווי. הקצין, שכונה השאה הפרסי, שינה את שם המדינה לאיראן. שם זה פירושו ארץ הארים, כלומר צאצאי עמים קדומים דוברי השפה הפרסית. כך ביקש להדגיש את דימויה הבינלאומי החדש של המדינה ואת תהליכי המודרניזציה המהירים שביקש להנהיג בה.

מהפכות
במאה ה-20 ידעה איראן שתי מהפכות מנוגדות. בראשונה, צומצמו סמכויות בתי הדין הדתיים, נאסר על נשים להסתובב ברעלות, והגברים צוו להסתובב ברחובות במגבעות, כדי ליישר קו עם המראה האירופאי. יותר מ-40 שנה אחר כך, הופל שלטונו של השאה במהפכה מוסלמית שמרנית, שהשיבה את המסורות האסלאמיות בתרבות ובחוק.

זהות
כיום הכינוי פרסים משמש לזיהוי הקבוצה הדומיננטית באוכלוסיית איראן. האתניות הפרסית מתבטאת למשל בשפה הפרסית המדוברת באיראן. הפרסים מתגאים בכך שלמרות מוסלמיותם הם אינם ערבים, ומוצאם שונה.