בעשור האחרון אנו עדים ליותר ויותר הורים המעוניינים להשפיע ישירות על חינוך ילדיהם, כבר ברגע כניסתם למערכת החינוך הממלכתית. יש הורים הבוחרים לעשות זאת בהכוונת ילדם לבית ספר ייחודי התואם את ערכי חייהם, כמו בית ספר דמוקרטי או בית ספר ברוח ערכי האנתרופוסופיה. בתי ספר אלה בדרך כלל מאפשרים ומקדמים מעורבות הורים.

הורים אחרים בוחרים להתערב בחינוך ילדיהם באמצעות ועד ההורים של בית הספר, ובמקרים רבים הם מתפקדים כיד ימינם של המנהל או המנהלת, הם מובילים תהליכים של שינוי וקידום בבית הספר, עוזרים בתהליכים הכלכליים שעמם מתמודד בית הספר ובשיתוף הקהילה, ומקדישים משאבים רבים למען המטרה.

לעומתם, רבים הם ההורים "שיושבים על הגדר" ומקטרים על עבודת בית הספר, על מערכת החינוך, על עבודת המורים "הקלה", אך לא באמת מנסים להבין את מורכבותו של התהליך הלימודי בבית הספר, ואינם מוכנים לתרום ממרצם, מידיעותיהם ומיכולתם לבית הספר.

ומה חושבים על כך המורים? גם כאן ההיצע מגוון מאוד: יש מורים שמעורבות הורים נתפסת אצלם כהתערבות, כהעברת ביקורת וכפגיעה בסמכות המורית שלהם מול התלמידים. ואילו אחרים מצליחים לנתב את כוחות ההורים למען מטרה ברורה של עזרה ותמיכה בתהליכי בית הספר, וכולם יוצאים נשכרים.

אם כך, מה כדאי לעשות? כיצד נכון יהיה לנהוג עם ההורים, שהרי נראה שאי אפשר בלעדיהם, אך גם קשה מאוד איתם?

אנחנו במערכת החינוך, מורים, מנהלים וקובעי מדיניות, צריכים להיות מודעים לשינוי שחל בחברה ובתרבות שסביבנו. הניכור בין בית הספר לעולם החיצוני גדל גם בעקבות תחושת ההורים שאין זה המקום הטוב ביותר לילדיהם. ולכן חייבים לגייס את ההורים למעורבות בית ספרית ולא לתהליכי התערבות, אם נדע לרתום את ההורים, לחבר אותם אל בית הספר, להקשיב להם, למאווייהם, למחשבותיהם ואפילו לחלומות שלהם, אולי הם יהיו קשובים יותר לצורכי בית הספר ולמאווייו, אולי אפשר יהיה לרתום יותר הורים לעשייה הבית ספרית, ובעיקר לתחושת החיבור.

נכון, אמנם קשה הרבה יותר להתנהל לא רק מול 400 תלמידים, אלא גם מול עוד 800 הורים! אלא שהתהליך כבר בעיצומו, ובמקום שאין מעורבות, יש התערבות, וכולנו יוצאים מופסדים! המפתחות במקרה הזה בידינו, אנשי המערכת, וברגע שנפתח את הדלת הנכונה, נרוויח כולנו.