מרפ"ד, פסג"ה ומה שביניהם
בביקור מקרי באחד ממרכזי פסג"ה אי שם בארץ, הבחנו בשלטים הנושאים שני שמות של המוסד: "מרפ"ד" הוותיק ו"פסג"ה" החדש. "מה זה?" שאלנו כשנכנסנו, התשובות שקיבלנו היו מוזרות, מעין הרמת כתפיים וחיוך ו... "זה אותו דבר, אתם יודעים... שמות חדשים".
טוב, אז החלטנו לבדוק קצת את העניין: שמות חדשים למוסדות קיימים באים להצביע על שאיפה לשינוי. מהו השינוי הזה, והאם הוא שינוי לטובה?
בסוף שנות ה-50 הוקמו מרכזים פדגוגיים ברחבי הארץ, כדי לשמש כמרכזי הדרכה והשתלמות לעובדי הוראה, וכמוקד לפיתוח אמצעי הוראה וטכנולוגיה חינוכית. בפועל שימשו המרפ"דים כמרכזי משאבים שבהם כתבי עת, ספרים, סרטים ואמצעי המחשה שונים. למרות קיומן של השתלמויות למורים במרפ"דים, הייתה תחושה שנדרש שינוי משמעותי בהכשרת עובדי הוראה.
בעקבות ועדת "מחר 98" מ-1992, הוקמו מרכזי מורים אזוריים. הוועדה המליצה על "הפעלתם של מרכזים אזוריים לתמיכה בנושאים מתמטיקה, מדע, טכנולוגיה ומחשבים", ומרכזי המורים מוקמו בסמוך למוסדות להשכלה גבוהה, והוצגה המטרה של העמקת הידע הדיסציפלינרי של המורים. ברחבי הארץ נפתחו מרכזי מורים אזוריים אשר חלקם תפסו את מקום המרפ"דים, אך חלקם נוספו למרפ"דים הקיימים. נוסף על כך, הוקמו מרכזי מורים ארציים בתחומי הדעת השונים. עם פתיחת מרכזי המורים בשנות ה-90 הוזרמו אליהם כספים רבים, ולמורים רבים ניתנה אפשרות להשתלם בקורסים איכותיים ומעמיקים. מנגד, התעוררה בעיה חדשה, והיא שלא תמיד נוצר חיבור בין התוכן האקדמי המעמיק שהועבר בהשתלמויות לבין יישומו הפדגוגי בבית הספר.
נוסף על כך, כמו תמיד מקור התקציבים הוא מקור לבעיה לא קלה. בעוד שהמרפ"ד היה ישות עירונית המתוקצבת על ידי הרשות המקומית שסיפקה את התשתיות (ההשתלמויות היו בתקצוב משרד החינוך), הייתה הכרה בחשיבות של הצמדת מרכזי המורים למוסדות להשכלה גבוהה. לדוגמה, מרכז המורים הארצי למתמטיקה הוצמד לטכניון, ומרכז המורים הארצי למדעים בבתי הספר היסודיים הוצמד לאוניברסיטת תל אביב. המרכזים, המתוקצבים על ידי משרד החינוך, הם יחידות המשויכות לאוניברסיטאות.
לפיכך, אט אט נוצר מצב של כפילות בפעילות של המרפ"דים ומרכזי המורים האזוריים. יתרה מזו, מרכזי המורים החלו להקים לעצמם מרכזי משאבים והכפילות רק גדלה. עם זאת, היו מרכזי מורים שתפקדו בתוך המרפ"ד, ועל כן במקומות אלה לא נוצרה חפיפה.
בתחילת שנות ה-2000 גברה הביקורת על הכפילות, ונולד הרעיון של מרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה) כמרכז שיאחד את שני הגופים. איחוד חלק מהמוסדות למרכזי פסג"ה נראה פתרון הגיוני, אולם בפועל חלה ירידה בתקציבים ובשעות ההשתלמויות ואיכותן. היום יש בהשתלמויות פחות מרצים חיצוניים, והחלום של קירוב המורים לעולם האקדמי וליטוש הפרופסיונליות המקצועית הולך ומתפוגג, וחבל.
נוסף על כך, כמו תמיד מקור התקציבים הוא מקור לבעיה לא קלה. בעוד המרפ"ד הוא ישות עירונית בתקצוב הרשות המוניציפלית (ההשתלמויות בתקצוב משרד החינוך) שסיפקה את התשתיות, מרכזי המורים היו בתקצוב משרד החינוך ונחשבו ליחידות המשויכות לאוניברסיטאות, בשל ההכרה בחשיבות של הצמדת מרכזי המורים למוסדות להשכלה גבוהה. לדוגמה, מרכז המורים הארצי למתמטיקה הוצמד לטכניון, ומרכז המורים הארצי למדעים בבתי הספר היסודיים הוצמד לאוניברסיטת תל אביב.
